<h1>אהל מועד שער סוכה ולולב דרך ה'</h1>
<h2>דף כט:</h2>
לולב הגזול והיבש פסול ואם קנאו ביאוש ושנוי רשות קודם שיעשה בו מצוה אין עוד משום מצוה הבאה בעבירה. איזה לולב נק' יבש כל שאין לו לחלוחית אלא הוא כעץ יבש ונשתנה מראהו והפך לבן.
מ"ש אהר"א בביאור ענין איזה נק' יבש ואיזה נק' כמוש כתבתי דבריו בלשונו בח"ג ובכאן אכתוב בקצרה העולה מדבריו אתרוג שיש בו לחות אין זה יבש וכיצד בודקין יעביר מתוכו מחט שיש בו חוט ואם יש בו לחות יראה הלחות בחוט והדס וערבה משתכלה מראה הירוק שלהם וילבינו פניהם אז הם דומים למתים ועליהם אמרו בירוש' [ה"א] היבש פסול ע"ש לא המתים יהללו יה וזהו הסימן ג"כ בלולב ויבש דלולב אפי' יבשו כל העלין אם השדרה לחה כשר ובלבד שתהא התיומת העליונה לחה. לולב שנקטם ראשו פסול פי' ראש העלה העליונה לבד ואהר"א אומ' שעל השדרה או' נקטם ראשו ולא על העלין והביא ראיות הרבה ע"ז וכן בהדס שנקטם היינו בגוף ההדס ולא בעלין. י"מ שראשו נק' רובו של עלה שבו כלה הלולב וי"מ נקטם רוב העלין שבראשו.
כל הפסולין שאמרו לדעת אהר"א ורשב"א ביום א' וב' פסולין ובשאר הימים כשרים ודעת הר"מ שאינן פסולין אלא ביום ראשון וכן דעת רמב"ן ויבש פסול אפי' בשאר ימים כטעם הירוש' [ה"א] שאו' לא המתים יהללו יה וזה דעת הראב"ד ויש מכשיר וכבר נתבאר בנ"ב איזה נק' יבש וגזול פסול לדעת כל המפ' אפי' בשאר הימים ולא הקלו אלא בפסולין מחמת מומין שלא רצו להחמיר בנוייהן בשאר הימים מפני שאינן מצויין בכל מקום ואין מטריחין על הצבור יותר מדאי אבל הפסולין מחמת איסורן או הפסולין מחמת שאינן מינן כהדס שוטה אפי' בשאר הימים פסולין ושיעורן בשאר הימים כשיעורן בראשון. וחסר שהכשירו בשאר הימים דוקא שרובו קיים ותהא תורת אתרוג עליו וכן דעת הרמב"ן וטעמא דגזול אפי' בשאר הימים פסול כמו שנתבאר שקטיגור אנ"ס הוא זה ואם גזל לולב ושנהו דמים הוא חייב לו הילכך קנהו בשנוי ואם נטל אדם בשאר הימים לולב של חבירו בע"כ לצאת בו ולא נתכוין לגוזלו אלא להחזירו מיד אחר שיצא בו אין זה גזול כשואל שלא מדעת כי האי לא נטלו כ"א לצאת לא הוי גזלן ולא הוי נמי חייב באונסין כשואל דלא דמי לשואל דעלמא דיש לו הנאת ממון ובפ' י"ן [ב"ב קל"ז ע"ב] כת' רשב"ם שעכשיו שנהגו הכל לצאת בלולביהן של חביריהם סתמא דמלתא דניחא להו שיצאו הכל בלולביהן וכאלו אמרו כן ואם נטלו והחזירו יצא. כת' אהר"א כל הפסולין שהכשירו ביו"ב והפגומין שנכשרו בכלל דברינו בראשון דוקא דלא משכח אחריני אבל אי משכח שלמים מצוה בהם משום זה אלי ואנוהו ועוד שהרי אמרו [ב"ק ט' ע"ב] הדור מצוה עד שליש וכ"ש בין פגום לשלם ואם עבר ונטלו יצא ואם מקום רחוק שנמצא שלם יצא כמעשה דבני כרכום ואם אינו מקום רחוק לא יצא אפי' בדיעבד בכל אותן שהזכירו פסול בהן ע"כ עוד אמרו דאי לית ליה אתרוג נקיט לולב וראייתם ממ"ש שלא יביא רמון או פריש היכא שלא מצא אתרוג כל זה בהגהות הרב [ויק"ר ל' ט"ז]. אמ"ר ברכיה בשם רבי לוי בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הב"ה שהוא ראשון נפרע מעשו שנק' ראשון ובונה בהמ"ק דכתי' ביה כסא כבוד מרום מראשון ומביא לישראל מלך המשיח שנק' ראשון שנ' ראשון לציון הנה הנם ולירוש' מבשר אתן.
<h2>דף לא:</h2>
לולב של אשירה כגון דמשה ועיר הנדחת פסול ושל אשירה דיש לה ביטול דלא מכתת שיעורא לא יטול לכתחי' ואם נטלו כשר ביו"ב דלא בעי' לכם ולאחר ביטול אפי' בראשון כשר ובין כך ובין [כך] לכתחי' לא יטול משום דמאיס לגבוה.
<h2>דף לב.</h2>
לולב העומד פתוח ונופל אילך ואילך פסול אבל נסדק כשר ולפירש"י אם נסדקה נמי השדרה ויכול לאוגדו כשר ולדברי הכל אם נסדקו ראשי העלין לבד כשר. לולב כווץ והוא שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה או לולב קווץ והיינו שיוצאין בשדרה כמין קוצים ולולב סדוק ועקום הדומה למגל אם עקמימותו מלפניו פסול. לולב שאין לו [עלין] מצד אחד פסול. והר"מ פוסל אם אין רוב העלים כפולות. לולב שנפרצו עליו פי' שנחתכו רוב העלין לאורכן באמצע פסול כך פי' הרמב"ן ויש פי' אחרים בזה והריא"ג פי' שזהו הוצין הנתקין ממקומן ונפרצו מן השדרה נפרדו עליו אילך ואילך אבל עדיין עומדין בעקריהן כשר (שאין) [שכן] דרכו של לולב כשהוא גדל מתפזרין העלין נחלקה התיומת פסול ופי' תיומת גבה דהוצא דמתיים להו לשני צדי העלה ומשוי להו כי כל א' כפולה היא לשנים ותאומה מגבה ואם נחלקה התיומת דפסלי' הוא על העלין כולן ופסולו משום נפרצו עליו וי"מ נחלקה התיומת שאינה על העלין שבשדרה אלא על העלה האמצעי שהלולב כלה בו ואומ' אהר"א דחלוקת התיומת ונטילתה ברובה וכן נפרצו עליו בשל הדס וערבה ברובן. [תוס' פ"ב ה"ח] לולב שנפרצו רוב עליו פסול אלמ' לולב נמי ברובו כערבה והילכך כולהו נמי לא פסלי אלא ברוב כללו של דבר אין שום פסלות בהן אלא ברובן חוץ מנקב שבאתרוג שאם יש בה חסרון אם הנקב מפולש פוסל במשהו וכן בחזזית בחוטמו שהיא פוסלת במשהו ע"כ ועוד אדבר בדין זה בנ"ו, מיני תמרים שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול.
<h2>דף לג.</h2>
הדס שיבשו רוב עליו ונשתיירו בו ג' בדי עלין לחין בראש כל או"א כשרות ודוקא לחין אבל כמושין לא. היו כל העלין כמושין כשרים. יבשו העלים בראש הבד אע"פ שכל הבד לח פוסל [ל"ב ע"ב] הדס שהוא עבות כשר ושאינו עבות פסול וה"ד עבות כגון דקיימי תלתא תלתא בקינא וכל שני טפחים ומחצה של הדס בעינן עבות למטה אבל לעיכובא בעינן רובו וכ"כ אהר"א וזה מלשון אהר"א בעי' לכל השיעור של הדס בתחי' ברייתו שיהא עבות אבל נשרו אח"כ מיעוט עלין אע"פ שאין עבותו קיים כשר הואיל ולא נשרו רובן אבל נשרו רובן דליכא עבותו קיימת פסול אע"פ שעדיין בראש הענף שלשה קנין עלין לחין דלא מכשרינן אלא ביבשו והטעם משום דאיתנהו לעלין. נסדקו רוב עליו של הדס פסול. ענף ההדס שהיו יוצאין ממנו בדין מצדו ונקטמו ונשאר גזעו של ענף שלם שלשה טפחים בעלין דקיימא תלתא תלתא בקינא כשר ואפי' היו הבדין שלשתן קטומין בענין זה כשרים. [ל"ג ע"א] נקטם ראשו של הדס פסול ואם עלתה בו תמרה ביו"ט כשר והכי פי' רש"י תמרה זו עולה אפי' בתלוש וי"מ דוקא במחובר עולה והנה בעי בגמ' עלתה בו תמרה ביו"ט הכי קא מבעיא להו יצא י"ח בו בחש"מ אחר שתלשו ופירש"י עיקר ופסק הדבר שאם עלתה בו תמרה ביו"ט כשר שכיון שהיה (דחוי) [ראוי] מעיקרא לא הוי דחוי וכשר כשתעלה בו התמרה ואם נקטם ביו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט כיון שהוא נראה ביו"ט ונדחה אינו חוזר ונראה כל זה כדרך אהר"א וכן נראה דעת רב אחא אבל לדעת הגאון ר"י וסיעתו הדס שנקטם ראשו כשר ואפי' היו שלשת הבדין קטומין כשרין ואע"פ שלא עלתה תמרה בהן שהלכה כר' טרפון דאמ' [לקמן ל"ד ע"ב] ואפי' שלשתן קטומין משום דפסק שמואל כוותיה. [ע"ב] הדס שענפיו מרובין מעליו אם שחורות פסול ואם ירוקות כשר ואדומות כשחורות אם מעטן כשר ואם מעטן אותן ביו"ט פסול דהוי כמתקן כלי. הושחרו מעיו"ט ועבר ולקטן ביו"ט כשר הושחרו ביו"ט פסול משום שנר' ונדחה אינו חוזר ונראה היה לו הדס כשר מותר למעטן ביו"ט דכיון שא"צ לו לא הוי הכשר ואסור לקטום ביו"ט ואפי' מן ההדס משום שאסור להריח בהדס של מצוה.
<h2>דף לג:</h2>
ערבה גזולה ויבשה ושל עיר הנדחת ושל אשרה פסולה ערבה כמושה כשרה וה"ה לשאר מינין דכמושין כשרין.
ערבה כמושה או שנשרו מקצת עליה ושל שדה הבעל כשרה. ערבה שנקטם ראשה או שנפרצו עליה פסולה והר"מ מכשיר ערבה קטומה שדעתו שאין לחלק בין הדס לערבה ובהדס כשרה לדעת הגאון ר"י כמו שנתבאר והרמב"ן נתן טעם בזה לפי שאין קטומו ניכר שעליו חופין את עצו משא"כ בערבה קטומה ורב אחא ואהר"א דעתם לאסור נקטם ראשו אפי' בהדס כמו שנתבאר בנ"ד.
<h2>דף לד:</h2>
אתרוג הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת וערלה פסול ושל דמאי כשר כת' אהר"א נ"ל דבאתרוג בכל אשירה מיירי ואפי' מתשמיש ע"ז פסול בכל הימים ואפי' בדיעבד משום מה"ב דמתהני מיניה בחזותא ובריחא ואפי' בנטילה לבדה משא"כ בשאר המינין שבלולב וכיון דא"א בנטילתו בלא הנאה פסול משום מה"ב כל זמן שלא נתבטלה ואע"ג דמצות לל"ן י"ל דהוי כמודר הנאה ממעין דאסור בימות החמה כיון דמתהני ממש אסור וכל ז' פסול משא"כ בשל ערלה דבשאר הימים כשר.
<h2>דף לה:</h2>
אתרוג שיש בו כתם כושי לבן אי ברובו הוי הכתם פסול וכן אם היה עליו חזזית פי' כמין ילפת דמתרגמינן חזזן ומפרש רש"י דהיינו כמו אבעבועות ובסדר אמור פירש"י ילפת היא חזזית המצרית ולמה נקראת ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה והוא לח מבפנים ויבש מבחוץ וכמפורש בבכורות [מ"א ע"א] וי"א שחזזית זהו שיש עליו כמין גרב ואם ברובו פסול ופי' בירוש' [ה"ו] ברוב צד אחד פסול ובכל אלו במעוט צד א' כשר בד"א במקום א' אבל בשנים וג' מקומות נר' כמנומר ופסול ובחוטמו אם יש בו חזזית ואפי' בכל שהו פסול וכן אם נולדו בחוטמו שאר פסליות שהם באתרוג כגון יבש במשהו וכגון כתם לבן כושי שהם מראות הפוסלות בו וכגון נקב ונסדק מחוטמו במשהו פסול דומייא דחזזית וחוטמו נקרא מעובי גובהו שמשפיע משם ויורד לצד ראשו משום שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות ששם אדם נותן עיניו אתרוג שנטלה פטמתו וזהו פטמת של עץ שהוא כמן דד נעול בעיקרו של עץ שהאתרוג תלוי בו באילן פסול. נטל עוקצו של עץ כשר שאין עוקצו בכלל פטמת לפסול נטלה שושנתו והוא הדד היוצא בחוטמו כמין עץ פסול. נטל הנץ שעל השושן ה"ז כשר וזה הפסק הוא לדעת אהר"א והרמב"ן ומיהו יש חילוק ביניהם שלדעת אהר"א מקום השושן דהיינו הדד אינה מעכבת משום דיש הרבה שאין להם אבל אם היתה לו ונטלה ממנו ע"ז שנינו פסול ויש סברות אחרות להגאון האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשר פי' אתרוג שנטלה קליפתו לבד והוא שלא נטל עמה מן הלבן כלל שאם נטל מן הלבן חסר הוא ופסול ודוקא נקלף כולו כשר אבל מקצתו פסול משום שהוא מנומר כך פירש"י והגאון ר"י פי' דבמקצת כשר דהדרי בריא ובכולו פסול דלא הדרי בריא ונלע"ד שאפילו לפי' זה אם נקלף בשנים וג' מקומות פסול משום שנר' כמנומר כדאמרינן בחזזית. אתרוג שנסדק בחוטמו אע"פ שאין בו חסרון פסול בכל שהוא ואם אין הסדק בחוטמו אינו פוסל אלא ברובו ניקב נקב מפולש פסול ואפי' לא חסר מבשר האתרוג שהוא הלבן שבו ניקב נקב שאינו מפולש אם חסר כלום מבשר האתרוג פסול ואם לא נחסר כלום מבשרו אע"פ שנחסרה מקליפתו כשר ונהגו לפוסלו כל שניקב אפי' לא חסר כלום והגאון מכשיר אפי' בנקב מפולש מצד לצד ואינו חסר כלום ולדברי רבים נקב שהוא כאיסר אע"פ שלא חסר כלום פסול ואפי' שאינו מפולש ושיעור איסר אחד מכ"ד בדינר. אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לבן מנומר פסול אתרוג כדור פסול והתיום פסול והר"מ מתירו ופי' תיום שני תאומים כא'. [ע"ב] אתרוג שגדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול. במה שאמרו רבי חנינא היה מטבל ביה באתרוג ונפיק ביה יש להקשות איך היה אוכל ממנו שהרי אסור היה משום מוקצה כמ"ש בסוף דרך ד' ופי' אהר"א דמיירי שהיו לו שני אתרוגים ביו"א והא' הקצה למצותו לכל ז' והב' היה מטבל ביה ביום ראשון וכשהגיע יו"ב אבד אתרוג המוקצה ויצא באותו חסר שטבל בו מאתמול מפני שלא נמצא בידו אתרוג שלם.
<h2>דף לו:</h2>
כל הפסולין שאמרו לדעת אהר"א ורשב"א ביום א' וב' פסולין ובשאר הימים כשרים ודעת הר"מ שאינן פסולין אלא ביום ראשון וכן דעת רמב"ן ויבש פסול אפי' בשאר ימים כטעם הירוש' [ה"א] שאו' לא המתים יהללו יה וזה דעת הראב"ד ויש מכשיר וכבר נתבאר בנ"ב איזה נק' יבש וגזול פסול לדעת כל המפ' אפי' בשאר הימים ולא הקלו אלא בפסולין מחמת מומין שלא רצו להחמיר בנוייהן בשאר הימים מפני שאינן מצויין בכל מקום ואין מטריחין על הצבור יותר מדאי אבל הפסולין מחמת איסורן או הפסולין מחמת שאינן מינן כהדס שוטה אפי' בשאר הימים פסולין ושיעורן בשאר הימים כשיעורן בראשון. וחסר שהכשירו בשאר הימים דוקא שרובו קיים ותהא תורת אתרוג עליו וכן דעת הרמב"ן וטעמא דגזול אפי' בשאר הימים פסול כמו שנתבאר שקטיגור אנ"ס הוא זה ואם גזל לולב ושנהו דמים הוא חייב לו הילכך קנהו בשנוי ואם נטל אדם בשאר הימים לולב של חבירו בע"כ לצאת בו ולא נתכוין לגוזלו אלא להחזירו מיד אחר שיצא בו אין זה גזול כשואל שלא מדעת כי האי לא נטלו כ"א לצאת לא הוי גזלן ולא הוי נמי חייב באונסין כשואל דלא דמי לשואל דעלמא דיש לו הנאת ממון ובפ' י"ן [ב"ב קל"ז ע"ב] כת' רשב"ם שעכשיו שנהגו הכל לצאת בלולביהן של חביריהם סתמא דמלתא דניחא להו שיצאו הכל בלולביהן וכאלו אמרו כן ואם נטלו והחזירו יצא. כת' אהר"א כל הפסולין שהכשירו ביו"ב והפגומין שנכשרו בכלל דברינו בראשון דוקא דלא משכח אחריני אבל אי משכח שלמים מצוה בהם משום זה אלי ואנוהו ועוד שהרי אמרו [ב"ק ט' ע"ב] הדור מצוה עד שליש וכ"ש בין פגום לשלם ואם עבר ונטלו יצא ואם מקום רחוק שנמצא שלם יצא כמעשה דבני כרכום ואם אינו מקום רחוק לא יצא אפי' בדיעבד בכל אותן שהזכירו פסול בהן ע"כ עוד אמרו דאי לית ליה אתרוג נקיט לולב וראייתם ממ"ש שלא יביא רמון או פריש היכא שלא מצא אתרוג כל זה בהגהות הרב [ויק"ר ל' ט"ז]. אמ"ר ברכיה בשם רבי לוי בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הב"ה שהוא ראשון נפרע מעשו שנק' ראשון ובונה בהמ"ק דכתי' ביה כסא כבוד מרום מראשון ומביא לישראל מלך המשיח שנק' ראשון שנ' ראשון לציון הנה הנם ולירוש' מבשר אתן.
<h2>דף מא:</h2>
אין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביו"ט ראשון אא"כ נתנו לו במתנה ומתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה והסכימו הגאו' שאין לאחד האומר ע"מ כלום ואין צריך ליתנו בתנאי כפול וזה שאמר בקי' [ח' ע"א] כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. האו' אתרוג זה נתון לך במתנה ע"מ להחזירו נטלו ויצא בו החזירו יצא דמתנתו קיימת כיון שקיים תנאו. לא החזירו לא יצא ומקבל מתנה ע"מ להחזיר אין לו ליתנה לאחר ואפי' בע"מ להחזיר.
אחין שקנו אתרוג מתפיסת הבית הואיל ואין דרך אחים להקפיד זע"ז אם נטלו א' מהם ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא ושותפין שקנו לולב או אתרוג אין א' מהם יוצא בו ביו"א עד שיתן לו חבירו חלקו. אתרוג או לולב שלקחו הקהל לצאת בו א"צ מתנה ולא תנאי מפו' וכל אחד יוצא בו ממילא משום ברירה דכיון דקנאוהו לצורך מצוה ואינו ראוי לחלק עכשיו הוברר הדבר כשנטלו זה דשלו הוא נוטל דכל או"א נותן חלקו לחבירו בשעת נטילתו דע"מ כן לקחהו ונשתתפו בו וההיא דפ' יש נוחלין [קל"ז ע"ב] לאו בשלקחו למצוה קאמ' אלא לאכילה דעכשיו ראוי לחלוקה ולפי' הו"ל דשותפין ואין יוצאין בו ע"כ מרשב"א. ומגדילי המורים הראשונים אמרו באתרוג שלקחו הצבור שצריך לכל או"א ליתנו לחבירו ע"מ להחזיר וטוב שיתנוהו הקהל לש"ץ והוא נותנו לכל או"א ע"מ להחזיר.
